Filippo Sorcinelli עצמו את העיניים ואז ראו תמצית בושם 100 מ"ל

נושא: וטיבר, ארז, אלגום, ענבר, עוד

נגד הנושא: ארטמיסיה, פטיטגריין, קלארי סייג', פצ'ולי

זנב: לימון, ברגמוט, לבנדר, תות

איזה קרקס של אורות הם החיים!
אורות שגורמים לי לעצום עיניים.
חזק מדי.
אם אני עוצם את עיניי
צל של חיוכים, 
ריגוש שמוצץ את הלב.

איזה חיים מוסחים,
איזה ציור של בדידות לבנה!
זֶה maschera של דמעות וריחות מצחיקים!
אנחנו תלמידים שצוחקים בלי חום,
קבוע, בלתי ניתן לשינוי.
כְּאֵב.

אתה מפחד מהבלתי ניתן לזיהוי
מאחורי מחווה ידידותית,
אתה חרד מחוסר יכולת לקרוא
ריקוד של פנים עתיקות.

מלנכוליה של זמן והיסטוריה.
לרקוד, להתבדח, לרמות.
צחוק ידידותי, צליל מופרך,
הד רחוק של בוץ ומעי.

תעצום עיניים כי בחושך אתה רואה,
כי המחשבות נעשות סגורות ועמוקות יותר,
והפנים האלה שמעוותות את החזרות שלי,
אני זוכר.
לא הכל כפי שהוא נראה.

תעצום את העיניים עכשיו,
maschera מטריד,
נשמה אבודה,
שאוכל שלום במקום לחפש אותו,
לב שמזנק אדם אבוד,
החפץ באומץ להסתובב סביב עצמו במעגלים.

לא הכל כפי שהוא נראה.

פחד מליצנים, הידוע גם כקולרופוביה, הוא פוביה שכיחה יחסית ולעתים קרובות לא מובנת כהלכה.
פחד זה יכול להתבטא בדרגות שונות של עוצמה, מאי נוחות קלה ועד אימה משתקת, ומאמינים שיש לו שורשים עמוקים בנפש האדם.

דמות הליצן מזוהה היסטורית עם כיף ובידור, עוד מימי הביניים והרלקינים של הקומדיה דל'ארטה. עם זאת, המראה הגרוטסקי של הליצן, עם איפור מוגזם המעוות את תווי הפנים, עלול ליצור תחושה של עמימות וחוסר ודאות. עיוות זה עלול לגרום לאנשים לתפוס ליצנים כדמויות מטרידות, מכיוון שהמראה שלהם אינו תואם להתנהגויות אנושיות נפוצות.

הפסיכולוגיה מציעה שפחד מליצנים עשוי לנבוע מקושי לקרוא את הרגשות האמיתיים מאחורי איפור כבד. הנטייה הרגילה שלנו היא לקרוא הבעות פנים כדי להבין את כוונותיו של האדם האחר. כאשר יכולת זו נפגעת, כמו במקרה של ליצנים, היא עלולה ליצור חרדה ופחד. ההתנהגות הבלתי צפויה של ליצנים לעיתים קרובות יכולה לתרום לתחושת אי נוחות.

התרבות הפופולרית העצימה את הפחד מהדמויות הללו באמצעות הצגות שליליות ומפחידות. דוגמה סמלית היא דמותו של פניוויז, הליצן המרושע מהרומן "זה" מאת סטיבן קינג, שהפחיד דורות של קוראים וצופים ומי שמהווה את הבסיס להשראה לניחוח השלושה עשר של קולקציית UNUM.

קולרופוביה, התפתחה היום גם בריח עם Filippo Sorcinelli, מדובר במעין השלמה של מחקר על המשמעות העמוקה של פחד שהתחיל בניחוח "אבל לא היום" ב-2018 והמשיך בשנה שעברה ב"לא יום ולא שעה"; יכולה להיות לה השפעה משמעותית על חיי היומיום של הנפגעים. מצבים נפוצים כמו מסיבות יום הולדת לילדים או אירועי קרקס עלולים להפוך למקור ללחץ וחרדה. במקרים קיצוניים, רק לראות תמונה של ליצן יכול לעורר תגובת פאניקה.

עמימות, למעשה, היא לגונת המחשבות, התנועות המגושמות המוכתמות באמנות מקרינות את הייסורים שלנו, מדללות את הפנים ומתארות רשעות.

אבל אמנות אותנטית מתערבת ברשעות החזית כפי שהיא מתערבת בנשמה. רק היא מייצרת את הקצר החשמלי הזה שמסוגל לבטל את מה שמוביל לשלילה לגבי רשע. האמנות מתארת אך אינה מגבילה ואינה אוהבת להרגיז את השליליות. הוא מתאר זאת, כי חשיפתו גורמת לעניין היופי להשתלט גם במצבים שליליים. 
מישהו צריך להיות רע אבל רק האחר יכול להגביל את הגבול שלו בדרך של בדידות.

ורק אז מרכז הרוע יהפוך לבניה חברתית.